החלטה בתיק ע"א 18020-01-12

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, של בית משפט קמא (כב'   השופטת ליפשיץ), מיום  16.12.11, בגדר הליך ערעור לפני בית משפט זה.  בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב סך השווה בשקלים ל- 2700$ (בקיזוז סך של 2,000 ש"ח) ובצירוף הוצאות משפט של 4,000 ש"ח. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, בבית משפט, קמא, נדחתה, בהחלטה מיום 21.1.12 ואולם, נקבע, כי פסק הדין יעוכב, עם הפקדת סכום פסק הדין, בקופת בית המשפט. המבקש איננו משלים עם החלטת בית משפט, קמא ועותר, בהליך שלפניי, לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ללא תנאי.

 יאמר מייד, כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובת המשיב.

הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984,  הינו כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא החריג לכלל. על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל המבקש בקשיים בהשבת המצב לקדמותו [ראו: ע"א 7221/01 י .ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 182 (2002) (להלן: עניין י.ג. רובינשטיין); ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 189(1999); בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499, 503 (1991)].

כלל זה כוחו יפה, בבחינת קל וחומר, כאשר מדובר בפסק דין המטיל על המערער חיוב כספי. ככלל, פסק דין שמחייב בתשלום כספי לא יסווג בגדר החריגים לכלל, כאשר הנחת המוצא הינה כי מאזן הנוחות במקרים אלו נוטה לטובת המשיב, מאחר שהתשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו על ידי המערער ניתן יהיה להשיב בסופו של יום [ראו והשוו: עניין י.ג. רובינשטיין; ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (לא פורסם, 2.6.2005) (להלן: עניין זיתוני); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (לא פורסם, 30.8.2009)]. הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המערער מוטל, מטבע הדברים, על המערער שנדרש להוכיח שמדובר באחד מאותם מקרים יוצאי דופן שמצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר וקיים חשש שהכספים שישולמו לא יושבו. על מנת לעמוד בנטל זה על המערער (מבקש עיכוב הביצוע) להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב [ראו והשוו: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (לא פורסם, 23.12.2007); עניין י.ג רובינשטיין], והמערער אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי הפרחת טענות כלליות ובלתי מפורטות שאינן מגובות בתשתית ראייתית מבוססת [ראו והשוו: ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (לא פורסם, 14.2.2006); עניין זיתוני].

לבסוף יוער כי מתעוררים גם מקרים בהם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם נוטים באופן ברור לטובת אחד הצדדים. במקרים אלו קיימת נטייה לקבל את בקשת עיכוב הביצוע באופן חלקי, כך שחלק מהכספים משולמים וחלקם מעוכבים (ראו והשוו: ע"א 3199/05 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פרידנברג (לא פורסם, 17.7.2005) ; רע"א 3281/11 אלמוג נ' אלמוג (לא פורסם, 28.11.2011).

מהכלל אל הפרט. בעניינו, טען המבקש, בעיקר, לעניין סיכויי הערעור ובעניין מאזן הנוחות, הוסיף, כי המשיב תושב חוץ וקיים קושי מובנה, בשל כך, לגבות את הכספים שנדרש לשלם, אם וכאשר יזכה בערעור, נוכח החשש שהמשיב יעזוב את תחומי המדינה. יחד עם זאת, המבקש לא תמך את טענותיו, בתצהיר, כנדרש וטענתו, לעניין היות המשיב תושב חוץ, הגם שהובאה בדרך כללית וסתמית, ללא ביסוס, קיבלה מענה מספק ומניח את הדעת, , בדרך של הפקדת סכום פסק הדין, בקופת בית המשפט ומכאן, אין לו על מה להלין.

באשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי להידרש לכל טענות המערערת, אני סבור שיש ליתן משקל ניכר לכך שמדובר בפסק דין שכולל שורה של ממצאים עובדתיים שנקבעו על בסיס התרשמות בלתי אמצעית של בית משפט קמא מהעדויות שהובאו בפניו. המסקנה העולה מהאמור לעיל הינה שסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים.

 בנסיבות אלה, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא, לעניין הפקדת סכום פסק הדין, בשים לב לשיעור הסכום שנפסק והחלטתו הינה מאוזנת וסבירה ומכאן, כי דין הבקשה, להידחות.

משלא התבקשה תשובת המשיב, לא יעשה צו להוצאות

ניתנה היום, כט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: